מיום ירושלים לחג מתן תורה
נמצאים אנו בסיומם של ימי ספירת העומר. הספירה שמחברת בין חג הפסח לחג מתן תורה. ניתן לראות באירועים אלו את לידתו של עם ישראל והפיכתו לעם שיוצא לחירות בחג הפסח, ואת מתן תורה כלידתו הרוחנית של עם שאמור להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" במתן התורה. גם במדינת ישראל של היום ישנם שני תאריכים משמעותיים שחלים במהלך ימי הספירה וגם הם מציינים את הערכים הללו. יום העצמאות שבו עם ישראל זכה לעצמאות מדינית לאחר אלפיים שנות גלות ויום ירושלים בו זכינו להחזיר למדינתנו את כל הערים העתיקות ובראשם ירושלים העתיקה והכותל המערבי. גם כאן אפשר לראות שני השלבים. בתחילה עצמאות פיזית ולאחר מכן הקומה הרוחנית.
ישנו עוד חיבור בין יום ירושלים לבין מתן תורה. ירושלים בשונה משאר הנחלות שייכת לכולם אין שבט שיכול לומר שירושלים שייכת רק לו. "והנצח – זו ירושלים". גם התורה שלנו שייכת לכולם. מעמד הכהונה והמלוכה שייכים אומנם לשבטים מסוימים ומי שלא נולד לאותם שבטים לא יוכל לזכות בתפקידים הללו. לא כן לגבי התורה. כתר תורה שייך לכולם "כל הרוצה יבוא וייטול". אין הבדלים של מעמדות או ירושות, כולם יכולים ללמוד ולהתקדם בתורה. היטיב לבטא זאת מו"ר הרב משה צבי נריה זצ"ל, ששאל: "מדוע לא נתן הקב"ה את ירושלים בידינו במלחמת העצמאות, ובמה זכינו שהיא תוחזר לנו עתה?" תשובתו הייתה שבשנת תש"ח פרץ הפלמ"ח דרך שער ציון, חיילי אצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם, ואנשי הלחי ביקשו לפרוץ בשער יפו. אילו הצלחנו אז, היו "שניים אוחזין" בירושלים, וכל אחד היה אומר "כולה שלי". ירושלים היתה הופכת למקור של פירוד ומריבה, וסלעי ירושלים היו הופכים לסלעי מחלוקת. אולם ירושלים אמורה להיות "עיר שמחברת ישראל זה לזה". היא ניתנה לעם ישראל כולו, ונועדה להרבות שלום בעולם. ולכן, רק עתה כשצבא אחד ומאוחד, שמאחוריו עם מלוכד, ובראשו ממשלת אחדות לאומית, זכינו לשחרור ירושלים.
שנזכה לראות בקרוב את הגאולה השלימה!
שי פרץ,
יושב ראש המועצה הדתית
מעלה אדומים.
