מנהיגותו של משה – המנהיג האידאלי
בפרשיות האחרונות אנו עוסקים בתהליך יציאת מצרים אותו מוביל משה רבינו כשליח ה’. בתקופה זו משה מתחיל את ההנהגה על עם ישראל ובסופו של דבר הופך למנהיג הגדול של עם ישראל בכל הזמנים ובדרגתו הרוחנית אומרים לנו חז”ל שהיה גדול הנביאים.
מה היה מיוחד באיש משה שנבחר לתפקיד הרם הזה?
אם זה היה בזמנינו היינו אומרים שבטח היה לו כריזמה גדולה , רייטינג עצום, עושר, ייחוס וכו’ וכמובן הוא נמצא עם קהל עצום מאחוריו שיכול להריץ אותו לפריימריס… אך מהתורה אנו רואים שמשה האיש היה ממש רחוק מההגדרות הללו.
הוא היה איש כבד פה וכבד לשון, ניצל ממוות לאחר לידתו. לאחר מכן היה צריך לגלות למדיין ולהתחתן עם הבת של נשיא מדיין. אבל השיא של הדברים שלמרות שה’ הפציר בו מאוד הוא ממש סירב לקבל את התפקיד עד שהיה צריך ממש לכפות זאת עליו.
מה כן מסופר עליו? שהיה דואג לכל אדם ואפילו כרועה דאג לצאנו כאילו היו בניו. כשראה עוולה במקום להתעלם היה מתערב לטובת החלש גם במחיר אישי כבד ששילם על כך.
הפסוק “והאיש משה עניו” אולי מגלם את דמותו במשפט אחד ואידך זיל גמור. זה מה שהתורה מספרת לנו וכנראה רוצה לומר לנו בסיפורים אלו מהו המנהיג האידאלי.
נמצאים אנו לפני ה”שלושים” של זקן רבני הציונות הדתית הרב חיים דרוקמן זצ”ל שהמשפט ששיקף את כל עשייתו היה “הנני”. לכל בקשה שביקשו ממנו גדולי ישראל לעשות היה נכון ומוכן לבצע בענווה גדולה, למרות שהתפקידים הציבוריים שבהם עסק לא היו תמיד שאיפותיו האישיות.
הרב דרוקמן זצ”ל עשה הכל בצניעות וענווה ולא ויתר לעצמו בגלל עיסוקיו הרבים והיה מצליח גם ללמוד תורה, לתת שיעורים רבים עד ממש סמוך לפטירתו, גם להיות ראש ישיבה, גם לחנך דורות של תלמידים וגם להתייחס לכל תלמיד ובוגר כאילו היה בנו.
זאת אולי הסיבה שכל כך הרבה אנשים (מכל הזרמים) אהבו אותו והרגישו מחוברים אליו ועכשיו מאוד יחסר להם.
יהיו הדברים הללו לזכרו.
שי פרץ, יושב ראש המועצה הדתית.
