“כל שנה בדיקת חמץ קצת מעליבה אותי”, מיכל סיפרה לי.
“זה כאילו אחרי כל העבודה הקשה שלי בשבועות האחרונים, הוא בא עם הנוצה והנר ומחפש איפה לא ניקיתי מספיק טוב”, היא ממשיכה. “אני יודעת שזה טיפשי, אבל כל שנה יש לי את הקווצ’ הקטן הזה בלב”.
מיכל לא לבד. כל שנה פסח, כמו חגים אחרים, מביאים איתם אכזבות. אנחנו עובדים, מתאמצים, מתכוננים כדי שהכל יהיה מושלם: שהארונות יהיו מוסדרים, הילדים יהיו לבושים בבגדים חגיגיים בליל הסדר, שהאוכל יהיה טעים ומוצלח, שהאווירה תהיה נעימה – ופעם אחרי פעם מגיעות אכזבות, מבן/בת הזוג, מהילדים, מהחמות, מהאורחים, ובעיקר – מעצמי. האכזבות יכולות לקבל פנים שונות. הן יכולות להביא להתכנסות ולשתיקה או להתפרצות כעס, אך הבסיס נותר בעינו – אכזבה.
לכן, אם אנחנו רוצים לפצח את האכזבות סביב החג, אנחנו צריכים לצאת למסע חיפוש ובירור של הציפיות:
כל אחד מאיתנו, בכל גיל, נכנס לסיטואציה מסוימת עם ציפיות, שפעמים רבות לא במודעות של האדם עצמו. הן מנהלות את רגשותיו וקובעות את התגובה שלו כלפי המצב וכלפי הסובבים אותו. הציפיה היא זו שיוצרת את הסיפור שאנחנו טווים: “הוא היה אמור לעשות את זה”, “היא הייתה אמורה להגיד משהו”. כל “אמור” כזה מספר את הסיפור שציפינו לראות בחג או בהכנות אליו, והוא לא התממש. הסיפור לא קרה כמו שדמיינו.
רבים מאיתנו פשוט עוצרים שם, באכזבה. מוציאים אותה החוצה או בולעים אותה לתוכנו, אבל לא בוחרים להתמודד עם המקור שלה – הציפייה. אך יש לנו אפשרות אחרת. יש לנו את הבחירה לעשות סדר בסיפור שלנו, לברר את סל הציפיות שבתוכנו ולבחור מה חשוב לנו בו ומה אנחנו יכולים לשחרר.
אז איך עושים את זה?
שבו מול דף ברגע של שקט, וכתבו את כל הציפיות שיש לכם מאירוע מסוים, לדוגמא ליל-הסדר. תוציאו אל הדף ציפיות גדולות וקטנות, מהותיות וכאלו שנראות לכם חסרות משמעות. אל תמהרו לסיים, שבו עד שתרגישו שרשימת הצפיות משקפת את התקוות והחששות שלכם מהאירוע. לאחר שהציפיות רשומות לפניכם, תתחילו לתעדף אותן מ1-10, על-פי שיקול הדעת והלב שלכם. אין כאן נכון או מוטעה, יש פה את הצורך שלכם.
השלב הבא הוא הקשוח: מתוך ההבנה שאנחנו לא יכולים לקבל את כל הציפיות שלנו, אתם הולכים להתרכז רק באלו שתעדפתם בשלושת המקומות הראשונים. משמעות הדבר, ופה הקושי הגדול, שאתם הולכים לשחרר את השאר. לנשום אוויר עמוק לתוככם ולהחליט שמה שלא קיבל את המקומות הראשונים, כאילו לא קיים.
לאחר שבחרתם את שלוש הציפיות המרכזיות, חזרו אל הדף וכתבו תכנית עבודה להשגה של ציפיות אלו. לדוגמא: תעדפתם את המעורבות של הילדים בניקיון הבית במקום הראשון, התכנית תכלול את הצעדים החינוכיים והמעשיים שיגרמו לילדים לעזור; בחרתם שמצב הרוח המשפחתי בליל הסדר הוא בעדיפות עליונה, בקשו מהילדים להיות אחראים על יצירת סל פעילויות לחג; החלטת שהאווירה בינך לבין חמותך היא העיקר, כתבי מהם הצעדים שיסייעו לך בכך (להציע לה עזרה, לקנות מתנה, להחמיא בכנות על המאמצים שעשתה ועוד).
נשמע הגיוני, לא?
אך האמת היא שרבים מאתנו לא עצרו שם אף-פעם. לא חנו לרגע ובדקו בתוכם: אילו ציפיות חיות בתוכי, מה מתוכן הוא החשוב לי ביותר, מה אני בוחר לשחרר. תהליך הבירור דורש הסתכלות פנימה לתוכי, והחוצה – אל המציאות. זה לא קל ולעיתים מפחיד. לפעמים נדמה שאולי בעצם יותר קל לצפות ולהתאכזב.
אבל האם זה מה שאתם רוצים? האם אלו החיים שבהם אתם בוחרים? אני בטוחה שלא.
אז יאללה, לכו שבו מול הדף ושיהיה לכולנו חג שמח!
