בס"ד
משנכנס אדר מרבים בשמחה
השבת קראנו את פרשת "שקלים" שהיא הראשונה מתוך ארבעת הפרשיות המיוחדות שקוראים לפני ואחרי חג הפורים.
פרשת "שקלים" נקראת בשבת שלפני ראש חודש אדר (או בראש חודש עצמו אם הוא חל בשבת). הפרשה עוסקת במחצית השקל אותם אוספים מכל אחד מישראל כפי שכתוב "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל", במצווה זו לא ניתן להוסיף או להפחית מכיוון שרוצים שבקורבנות הציבור אותם קונים מכסף זה, יהיה חלק שווה לכל אחד מישראל.
חג הפורים הממשמש ובא, מסמל את הצלתו של עם ישראל מגזרת המן הרשע, שרצה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים גברים, נשים וטף.
המן בא בטענה ש"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד". "מפוזר" בין העמים ו"מפורד" בינו לבין עצמו. כנגד זה מגיע מרדכי היהודי ואסתר המלכה ומצווים "לך כנוס את כל היהודים". ברגע שעם ישראל מאוחד ומגובש, אז הקב"ה עוזר לו לעמוד מול כל הקשיים. למרות שהעם נמצא בגלות, ה' מסובב את המהלכים ובסופו של דבר הגזירה כנגד עם ישראל מתבטלת והופכת להצלה גדולה, שבה היהודים מצליחים להינקם מאויביהם ולהפוך את הימים הללו, לימי משתה ושמחה.
כזכר לנס זה ציוו עלינו חז"ל בימי הפורים לא רק לקרוא את המגילה ולראות את הנס הגדול שנעשה לאבותינו, אלא גם להרבות במשלוח מנות ובמתנות לאביונים, דבר שיכול להרבות את האחווה והאחדות בין כולנו.
גם בימים אלו אנו נמצאים במלחמה מול אויבנו מבחוץ, שרוצים להרע לנו ולנסות ולפגוע בנו בכל צורה שהיא. כדי להתמודד מולם עלינו להתאחד ולהרבות באהבת חינם בין אדם לחבירו, למרות הדעות השונות. אז בעז"ה, הקב"ה יגאל אותנו בקרוב ונזכה לראות את משיח צדקנו במהרה בימינו. אמן!
שי פרץ
יושב ראש המועצה הדתית
ערב הוקרה לרבני הקהילות
בשיתוף עם "בית מורשת" קיימנו בערב ט"ו בשבט ערב הוקרה לרבני הקהילות בעיר יחד עם בנות זוגם. בערב שמענו בין השאר את סיפורו האישי של תושב העיר, מר שלום גיאת "מסיכון לסיכוי" – זיהוי והכלה של מתמודדי נפש בקרב הקהילה. בסיום הערב קיבלו הרבנים שי הוקרה מהמועצה הדתית ומ"בית מורשת".
קורס בלניות:
לקראת יציאה למכרז בלניות, נפתח קורס הכשרה לבלניות בשיתוף המועצה הדתית בגבעת זאב. מדובר בתוכנית חדשה ונפלאה של המשרד לשירותי דת, מדרשת נשמת ומכון מגיד. ההשתלמות כוללת תכנית הכשרה ייעודית שנבנתה על מנת להעניק לבלניות ידע בתחומים משיקים לתפקידן וסל כלים מעשיים להתמודדות עם מצבים שונים בהם הן נתקלות מידי ערב בעבודתן. הקורס חובה לכל מי שתרצה להיות בלנית במדינת ישראל ואף מעניק תעודת הכשרה עם הכרה אקדמית של מכון מגיד מהאוניברסיטה העברית.
ד"ש לשבת מרבני העיר:
בנוסף לרב העיר הרב יהושע כ"ץ, שמוסר כל שבוע (כבר כמה שנים) דבר תורה מצולם שעולה לערוץ היוטיוב של הרב ולאתר המועצה, הוספנו בשבוע שעבר גם סרטון קצר של רב העיר הרב מרדכי נגארי עם מסר קצר מפרשת השבוע.
על מסכות ומיסוכים …
מה עובר לכם בראש כשאתם שומעים את המילה פורים ? מגילה? משתה ? מתנות לאביונים ?
לי פורים מזכיר את התחפושות והמסכות הססגוניות שמתלוות אליהם. מקור המנהג להתחפש בפורים הוא משום "נהפוכו". כמו שהמזל בפורים התהפך ובמקום שאויבינו יפגעו בנו אנו פגענו בהם, כך אנו מייחלים שהמציאות תתהפך לטובה.
כך בפורים, אבל מה בחיים? כמה בחיים שלנו אנחנו לובשים תחפושת? כמה בחיים אנחנו מסתתרים מאחורי מסכה? למה בכלל אנחנו צריכים את המסכות האילו ? האם אנחנו שמחים עם המסכה ? האם בא לנו להסיר אותה אך אנחנו חוששים?
התאורטיקן דולנד ויניקוט היה רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי אשר דיבר על מסכות כאילו ששם האדם. הוא קרא למסיכה הזו "אני מזוייף" או "אני כוזב". ולחלק של האדם ללא המסכה, הוא קרא "אני אותנטי". אני אותנטי היא היכולת של האדם להרגיש בנוח להביא את מי שהוא. להביא את הצרכים שלו בצורה בהירה, לא מתלהמת, לא תוקפנית, עם זאת גם לא מסתתרת או עסוקה בריצוי הסביבה. "אני הכוזב" קשור לקושי של האדם להביא את הצרכים בצורה בהירה וגורם לו להסתתר מאחורי מסכה. במצב זה, האדם מביע את צרכיו בהתאם לציפיות של הסביבה ממנו.
כמה פעמים קורה לנו שאנו רוצים לומר משהו, לבקש משהו עבור עצמנו אך לא עושים זאת מחשש לתגובות הסביבה? כמה פעמים קורה לנו שאנחנו עושים מעשים מסוימים כי כך מצפה מאתנו הסביבה?
למה יש כאילו שיצטרכו את המסכות הללו . למה יהיו אנשים שיתקשו להביא את עצמם ואת צרכיהם בפשטות?
הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט חשב כי יש קשר בין ההתנהגויות הללו לבין מה שקורה לתינוק ביחסים המוקדמים שלו עם אמו. לדברי ויניקוט תינוק שגדל בסביבה המותאמת לצרכים שלו, יתפנה להביא את החלקים האישיותיים המיוחדים שלו שיעזרו לו לפתח את האישיות שלו ויחזקו את בטחונו העצמי והאמונה כי הוא טוב ומעניין. אך תינוק שגדל בסביבה שפחות מותאמת לצרכים שלו, בה הדמות שגידלה אותו לא הצליחה או לא יכלה, להתאים את עצמה לצרכיו, עסוק בלהתאים את עצמו לסביבה שלו, במקום שהיא תתאים את עצמה אליו. במצב זה יהיה לו פחות זמן לפתח את האישיות שלו, את הביטחון העצמי שלו ואת הרגשת המיוחדות שלו .
אז מה עושים? אמא יקרה, כשבשלהי ההתבגרות של התינוק שלך (בערך בגיל שנתיים-שלוש ) הוא בוחר לומר לא רוצה, אני מחליט ועומד על דעתו, אל תיבהלי. הוא בסה"כ רוצה להביא את האני המיוחד שלו להביא את האישיות שלו לידי ביטוי. את יכולה לכבד את הבקשה הזו ולומר לו כמה את מבינה שחשוב לו להסביר לך מה הוא רוצה, ומצד שני כן לומר לו מה גבול שלך. אך ההתייחסות שלך אל ה"לא רוצה" שלו צריכה להיות ממקום בו את פחות כועסת או נעלבת. הוא לא מתריס כלפייך, הוא פשוט רוצה לגלות ולהצמיח את האני המיוחד שלו, את האישיות שלו .
ואם כבר התינוק לא גדל בסביבה שמתאימה את עצמה אליו ודווקא הוא נדרש להתאים את עצמו אליה? האם גורלו נחתם כמבוגר? אז זהו שלא .
אדם יכול בעזרת עבודה מודעת להכיר את המסכות שלו, לנסות ולהבין מה המסכות משרתות, את המחירים שהוא משלם מההסתתרות מאחורי המסכה, תוך גילוי התכונות והדברים המיוחדים שלו.
חג שמח!
אנא ספרו על שיעורים המתקיימים ברחבי העיר.
אנא שתפי אותנו בדעתך – אנו פועלים לשיפור בכל המישורים.
תודה! נשמח לשמוע הצעות לשיפור, טעויות שמצאתם ובכלל – אם אהבתם.
פרט את הפנייה והיא תועבר אל רבני העיר.