ניוזלטר לחודש טבת

דבר תורה מפי יושב ראש המועצה

בס"ד

"זאת חנוכה" תשפ"ג – דברים לזכרו של הרב חיים דרוקמן זצ"ל

אני כותב את הדברים מיד לאחר שחזרנו מהלווייתו המרגשת והעוצמתית של המחנך הגדול, איש האמונה ואוהב עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל, הרב חיים דרוקמן זצ"ל.

יצאנו ממעלה אדומים אוטובוס מלא בתלמידיו ומוקירי זכרו של הרב ועוד היו כאלו שרצו להצטרף ולצערנו לא היה להם מקום…

הרב מרדכי אליהו זכר צדיק ברכה אמר פעם: הדבר החשוב ביותר בעולם הוא אהבת ישראל. אבל אני לא מסוגל לאהוב את כל עם ישראל, אז מה אני אעשה? אני אוהב את הרב דרוקמן, שאוהב כל אחד ואחד מישראל. ואם אני אוהב אותו, זה ייחשב כאילו אני אוהב את כל עם ישראל.

אז "זאת חנוכה" שמח ועצוב גם יחד חווינו השנה.

הרב חיים דרוקמן שנפטר אמש, חגג לא מזמן יום הולדת תשעים. באירוע לכבודו, הוא עלה לבמה נבוך כולו ואמר: מה אתם חוגגים לי, מה עבר עשיתי, בסך הכל אני בן תשעים! אני מניח שכשם שהוא לא רצה שיחגגו לו יום הולדת, הוא לא רצה שיספדו לו על מותו, מפני שהוא נפטר בחג החנוכה, שבו לא מספידים ולא מתענים.

אבל הערב הזה, לכבודך, הרב דרוקמן, זכר צדיק לברכה, הדלקנו שמונה נרות נשמה. שמונה ונשמה – אותן האותיות. בכל כך הרבה בתים הנשמה דולקת ומוארת מהאהבה הגדולה שהייתה לאיש הגדול הזה.

הרב דרוקמן זצ"ל היה אומר שאי אפשר לראות את האור אם לא עברת איזשהו חושך. הוא, שמספר פעמים בחייו ניצל מהמוות, ידע לראות תמיד את האור הגדול שקיים בימי הגאולה בה הקמנו את מדינתנו, מדינת ישראל.

 את הפסוק: בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן – הָיִינוּ כְּחֹלְמִים? הוא היה מסביר שזה כמו  תלמיד שיושב בשיעור, חולם ולא מבין בכלל מה קורה סביבו. אתם חולמים? הוא אומר. כמה אתם מדברים על נגעי החברה ישראלית, על נגעי הארץ הזאת ועל החוסרים שיש בה. אתם חולמים? שכחתם איזה נס זה להיות כאן, בארץ הזאת!

הרב מסר את נפשו על חינוך הדור הזה – אלה שבחינוך הרגיל, ואלה שבחינוך הקצת פחות רגיל. ואיזה יחס אישי. התלמידים אצלו היו ממש כמו בנים. הוא לא ויתר על הגעה לשמחות ול"ע גם בשעות משבר להגיע לכל תלמיד ותלמיד ולנחמו, למרות הלו"ז הצפוף שהיה נתון בו לאורך כל חייו.

אנו שנשארנו כעת כצאן ללא רועה מבקשים ללמוד ממו"ר שיגיע לעולם שכולו טוב ויתפלל על משפחתו, תלמידיו ועמו שידעו כמוהו לבקש ענווה, לבקש אהבת ישראל, לבקש את היכולת לתרגם שואה – לתקומה. ושבעז"ה זכותו תגן עלינו.

 

שי פרץ,

יושב ראש המועצה הדתית

מה היה לנו החודש?

"מדליקים ומשחקים"

לקראת חנוכה רכשה המועצה הדתית את המשחק "צופן שיקוי המכבים" עבור כל תלמידי כיתות היסודי והחטיבה בבתי הספר מ"מ וממ"ד בעיר.

שמחנו לשמוע מבתי הספר שהפעילו את הפעילות שהיא הייתה מוצלחת ומהנה.

באתר המועצה עלה בכל יום מימי החנוכה חידון דיגיטלי בנושא החג וכן פעילויות משפחתיות מהנות נוספות. בכל יום הוגרל פרס לעונים נכונה!

בשיתוף עם עמותת צח"י התקיימה מכירת נרות ושמנים לקראת חנוכה ברחבי העיר לזכרו של מר נוריאל גץ ז"ל (ראש המועצה הדתית וסגן ראש העיר לשעבר). פרויקט זה שהתחיל בזמנו של מר נוריאל גץ ז"ל, המשיך גם השנה והכסף שנאסף מחולק כמו כל שנה למשפחות נזקקות בעיר.

מה קורה בקרוב?

השבוע תתקיים ב"ה סדנת קובה בשיתוף פעולה של מספר גופים בעיר. בסדנה ייהנו הזוגות מזמן איכות משותף וכן מהעשרה של ידע זוגי שיינתן ע"י נעמה אנסבכר, יועצת נישואין. 

מה עוד חדש באתר המועצה?

באתר המועצה עלה משוב לטובלות, בו יכולות הנשים לתאר את חוויית הטבילה במקוואות השונים בעיר ואנחנו נפעל לשיפור הנדרש. לכניסה למשוב לחצי  כאן. 

באתר נוספה גם מערכת תשלומים מקוונת, המאפשרת תשלום מראש בעבור טבילה, כשרות ונישואין באמצעות טופס מקוון. לתשלום לחצו כאן .

המועצה מפעילה עבור תושבי העיר ווצטאפ עסקי בטלפון 025352461, לטובת קבלת שירות מהיר ויעיל בשעות הפעילות של המזכירות. מוזמנים!

הפינה המקצועית

והפעם מפי גילה יובל, מגשרת ומאמנת לזוגיות מצמיחה

איך אתה אוהב את החביתה שלך?

קריקטורה ידועה מציירת חתן וכלה שרועים במיטותיהם וחולמים את חלום האהבה שלהם: הוא רואה בחלומו כיצד היא מגישה לו למיטה ארוחת בוקר מפנקת, ובאותה עת, היא חולמת שהוא מביא לה למיטה ארוחה מפנקת. החלום כמובן לא ריאלי. כל מי שעונה לתואר 'נשוי' יודע  שהאהבה היא קודם כל עבודה ורק אחר-כך אפשר לדבר על פינוק. הרווקים, מבינים שזה לא ריאלי אבל ממשיכים להתפנק בחלום שבו כל אחד זוכה להיות במרכזה של אהבה גדולה.

השאלה הגדולה היא הכן נמצאת תשומת הלב שלי. האם תשומת הלב שלי היא בצרכים שלי, או בצרכים של האחר? האם אני בקבלה או בנתינה? האם הנתינה שלי היא בשביל האחר או בשבילי? האם כשאני נותן אני מצפה באופן אוטומטי לתמורה?

נכון, בסופו של דבר אין נתינה בלי קבלה, זהו מעגל של קבלה ונתינה, השאלה היא איפה תשומת הלב שלי. במערכת יחסים  צומחת אנחנו לומדים כל הזמן האחד את הצרכים של השני. מה הוא אוהב לאכול בבוקר? מה הוא אוהב לשתות? האם הוא בכלל רוצה לאכול את ארוחת הבוקר במיטה? מה הוא רוצה עכשיו? איפה הוא נמצא? האם בכלל הוא רוצה ממני משהו עכשיו? אולי כל מה שהוא רוצה כרגע זה להיות לבד? האם ארוחת בוקר מפנקת זה מה שהוא רוצה או מה שאני רוצה?! החלום על ארוחת בוקר מפנקת היא חלום אישי של האחד. חלום של מי שאוהב לאכול ארוחת בוקר במיטה, וזה בעיניו אחד הדברים הכי מפנקים שיש. זה מה שהוא מאחל לעצמו. זה הרצון שלו. האם זהו הרצון של זולתו?!

גם אם אני מכיר את זולתי מקרוב כבר שנים, ברגע זה אינני יודע איפה הוא נמצא. מה הוא נושא איתו. לכן נקודת המוצא שלי אליו צריכה להיות ממקום של למידה ולא ממקום של ידיעה. וכאן באה הבחירה שלי, הרצון שלי  לראות ולשמוע אותו כמו שהוא, ולא כמו שאני חושב שאני יודע שהוא. האם אני רואה את עצמי ומשם שומע את האחר, או שאני עוזב את מקומי, ניגש אל זולתי ורואה אותו כמות שהוא? לראות את השני זו משימה לא קלה. זו משימה שמחייבת אותי לשים את עצמי בצד ולפנות את תשומת הלב שלי רק לזולתי. לא לשפוט אותו, לא לייעץ לו, לא לעשות בשבילו וגם לא לחשוב בשבילו. פשוט להקשיב למה שהוא מביא איתו.

כי כמו שאומר הפילוסוף עמנואל לוינס, אם נרצה לראות ולשמוע, האחר תמיד חדשאהבה אמיתית, מערכת יחסים מצמיחה, היא מלחמה עם עצמי להיות קשוב למה שמביא איתו בן זוגי.

עדכנו על שיעור תורני

אנא ספרו על שיעורים המתקיימים ברחבי העיר.

[wpuf_form id="2303"]

משוב על חוויית הטבילה

אנא שתפי אותנו בדעתך – אנו פועלים לשיפור בכל המישורים.

משוב על האתר

תודה! נשמח לשמוע הצעות לשיפור, טעויות שמצאתם ובכלל – אם אהבתם.

שאל את הרב

פרט את הפנייה והיא תועבר אל רבני העיר.

דילוג לתוכן